אז עברתי לגור בבאר שבע

כל החיים גדלתי בדימונה, אפשר להגיד על העיר הזו הרבה דברים. מנקודת מבט של ילד אשר נולד ב-1999, לא היה קל להסתדר עם ילדים ערסים מציקים, בסביבה שבה תשמע הרבה פעמים ״רוסי מסריח״ וילד שזורק עליך אבן כדי להפגין דומיננטיות, והורה ששואל אותך ״למה אתה מלשין״ כשאתה מספר לו שהבן שלו פגע בך.

גדלתי מעבר לדברים האלה, למדתי להגן על עצמי והגיל עשה את שלו, אותם ילדים כבר מבינים כמה זה מיותר לחפש ריבים מתוך שעמום.

מעולם לא התביישתי במי שאני. הייתי הילד המעצבן שמתעקש לשפר את העולם ולגרום לאנשים להגיד ״כשאלך״ במקום ״שאני ילך״, הייתי הולך עם חולצות פאנק ומוהוק בשיער למרות שילדים בדימונה חשבו שזה מתקשר לנצרות או שטניזם.

עם השנים החברים מהשכבה התחילו לכבד אותי יותר, ולהעריך את הידע והרעיונות שהייתי מביא, כל הזמן היו אומרים לי שאני אהיה עשיר כשאגדל. תמיד הייתי מגחך בנימוס, אבל אהבתי את זה, זה תרם למוטיבציה ולתרבות ה-Hustle שהייתה לי עוד בגיל 12.


הנקודה שחשוב לי להבהיר, זה שמערכת החינוך שלנו כושלת, כי חינוך לערכים ולאהבת חינם, לא מורגש בדימונה. ההתנהלות של בתי הספר בניסיון לנסות להעביר 32 ילדים 5 יחידות הוא פשוט שגוי. זה רק יצר כיתה ענקית שגורמת לחוסר שקט בכיתה וחוסר התאמה בין רמות ההבנה של התלמידים.

יש לי המון כבוד לחלק מהמורים והמנהלים שהיו לי במוסדות החינוך, אך עם זאת יש לי ביקורת קשה כלפי חלק מהמורים שכיבו כל שבב של יצירתיות.


אני מאמין ש-90% מהידע שיש לי כיום בכל תחומי הידע, מגיע מהאינטרנט. ו-10% זה דברים שלמדתי במערכת החינוך, הרוב באופן לא פורמלי.

רוב התוכן שצרכתי בבית הספר לא נוגע אליי כיום, אני לא זוכר את רוב מה שלימדו אותנו בשיעורי היסטוריה, כי את הרוב שכחתי מיד אחרי המבחן. אני נדהם מהזיכרון הזה: אני כותב 3 דפים של מידע על יוחנן הורקנוס למבחן, מי זוכר היום לתאר משהו אחד שהוא עשה?! אולי מי שבאמת מעניין אותו היסטוריה, ואני בטוח שההיסטוריה מעניינת. אבל אותי לימדו לשנן טקסטים, ופחות להתעמק במה היה מעניין.


כשאני חוקר באינטרנט, אני חוקר מתוך סקרנות ולכן אני זוכר את מה שאני קורא, יש מגוון של מאמרים שונים או סרטונים על כל תחום, ואני גומע את התוכן בקצב שלי. רוב בני הנוער בדימונה לא יודעים להשתמש בגוגל בצורה יעילה כמוני, ולכן לא נחשפים לכמויות ענקיות של ידע מדהים, אלא מוגבלים למה שהסביבה שלהם יודעת ומחנכת אותם, בנוסף למערכת החינוך.


מערכת החינוך צריכה לעבור בדחיפות לחינוך אשר משלב הקניית יכולות למידה, עידוד לסקרנות ומגוון של מורים מעולים בהקלטות וידאו, משחקים ועוד. כך מערכת החינוך תוכל להמשיך בקצב רגיל גם בעיתות מלחמה או משברים כמו הקורונה, וכמובן שכשאפשר להיפגש - בית הספר יהיה מקום חברתי הרבה יותר עם למידה מגוונת.


אז סה״כ החיים בדימונה היו רגועים, הכל בכיכרות, אין רמזורים ואין פקקים, יש חוגים ויש מדבר מדהים לטייל בו. כיום אני בן 22 ודימונה הרגועה אולי מתאימה להורים שלי, אבל אני מחפש יותר רעש ותעסוקה. באר שבע תמיד הייתה בעיניי ״העיר הגדולה״, בעוד תל אביב היא כבר חו״ל.


אז נכון לעכשיו, אני פרילאנסר שעובד מהבית, ומהבית בבאר שבע זה הרבה יותר נוח.

אני מנהל את GemDrives ועושה נסיעות ללקוחות עבור התאמת או התקנת מערכות. במקום להגיע לתחנת האוטובוס בדימונה ומשם לתפוס אוטובוס לב״ש מרכז, כיום אני פשוט לוקח את הקורקינט לתחנת רכבת ב״ש צפון ומגיע לת״א תוך שעה ורבע במקום שעתיים וחצי.


מיד עם המעבר לב״ש נפתחה לי האופציה לעבוד בתן ביס כשליח, וההזדמנות קרצה לי - לקבל כסף על לרכב על הקורקינט עם מוזיקה כמה שעות ביום? אני אשמח שתהיה לי סיבה לצאת קצת יותר לשמש, לקחתי!


כמובן שאני עדיין מציע שירותי צילום ועריכה, שלא תטעו ותחשבו שאני עסוק מדי ;)


אז עוד לא עבר חודש בבאר שבע, היו לי ימים של התרגשות כאילו אני שוב בטורונטו, וימים של שיעמום שאני מתבאס שאני לא עם המשפחה, אבל סה״כ אני נהנה מהיתרונות של העיר, סטודנטים בגילי בכל מקום ואשכרה יש לאן לצאת בכלל בערב.

26 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

איך מתחילים את החיים?!

ברגע זה אני מתחיל להשתלב בתוך החיים של עצמי, מרגיש זרימה ונינוחות עם מה שאני עושה, זה לא היה ככה בשבועות הראשונים של האזרחות שלי. השתחררתי מהצבא ב-4.8.2020. כיום, 13 ימים לתוך תהום האזרחות שתיפער לנצח